פסק-דין בתיק עת"א 20414-06-13

1.         בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: "הועדה"), מיום 30.05.13, אשר דחתה את בקשת של העותר לשחרור מוקדם.

2.         העותר מרצה עונש מאסר ראשון למשך בן 3.5 שנים. בגין מעשים מגונים שביצע בנכד של אחיו שהיה בן 11-9.5 במספר הזדמנויות בין השנים 2002-2000 נושא תפ"ח 4869-04-08 (בימ"ש מחוזי מרכז).

החלטת הועדה :

1.         בפני הוועדה היו מונחים תיקו המנהלי של העותר, כתב האישום המתוקן, פסה"ד נשוא המאסר, דו"חות שב"ס , דו"חות גורמי הטיפול, חוו"ד וג"ע ומב"ן ועוד.

2.         הועדה עמדה על נתוניו של העותר, הדגישה את הכחשתו את ביצוע העבירות וציינה שהוא בן 79 ומצבו הבריאותי סביר.

3.         הוועדה כתבה שהעותר מתמיד בעמדתו שלא ביצע את העבירות וזאת למרות חלוף הזמן מהדיונים  המשפטיים ולפיכך הוא לא נמצא בכל מסגרת טיפולית ומסוכנותו נקבעה ע"י וג"ע כמסוכנות נמוכה בינונית.

4.         הוועדה ציינה כי לא כאן המקום להיכנס לעומקה של שאלת הטיפול בעברייני מין מכחישים, מאחר והיא התרשמה שקיימת מסוכנות של ממש בהתנהגותו של העותר.

גם אם יוכח ללא צל של ספק כי טיפול בעברייני מין מכחישים יש בו כדי להפחית המסוכנות באופן משמעותי, עדיין מוטלת על הוועדה מכוח הוראות החוק לשקול את מסוכנותו של העותר בשלב זה, והיא שוכנעה כי שחרורו של העותר יש בו משום סכנה לציבור ובייחוד לקטינים העלולים להימצא במחיצתו.

נימוקי העתירה :

1.         העותר הוא בן 79, נשוי ואב ל-4 ילדים וסב לנכדים. אשתו עיוורת ונכה הזקוקה לו, מה גם שזה מאסרו הראשון.

2.         העבירות בוצעו לפני כ- 13 שנה. העותר אמנם מכחיש את ביצוע העבירות אך אין לזקוף לחובתו את מאבקו להוכחת חפותו.

3.         העותר מרצה את מאסרו באגף התורני, ללא הפרות משמעת או מידעים ולומד במדרשה מדי יום.

4.         נוכח הכחשתו את ביצוע העבירות לא שולב העותר בהליך טיפולי כלשהו , שכן אין לשב"ס תכנית טיפולית למכחישי עבירה.

5.         הוועדה סמכה קביעתה בעיקר על מסוכנותו של העותר, אך בהערכת המסוכנות שנערכה במשפטו נקבע: נמוכה לקורבנות מזדמנים ומסוכנותו לקורבנות זמינים נמוכה-בינונית. גם בחוו"ד מב"ן הוערכה מסוכנותו כנמוכה חרף הכחשתו ומב"ן קבע כי אין אינדיקציה לקיומה של סטייה מינית ולהערכתם רמת מסוכנותו נמוכה בינונית.

6.         העותר, חרף מסוכנותו הנטענת, ניהל את משפטו כשהוא משוחרר בביתו ללא תנאים מגבילים וכך גם היה לאחר שנגזר דינו ועד למועד הדיון בערעור .

7.         העותר לא יצא לחופשות נוכח התנגדות וג"ע למרות שמב"ן  המליצו על חופשות של 12 שעות.

8.         הוועדה כלל לא התייחסה לשאלת הטיפול בעברייני מין מכחישי עבירה, למרות שהמקרה הנוכחי הוא המקום לעסוק בחשיבות קבלת טיפול למכחישי עבירה ולא לעמוד על הצורך בריצוי מלוא המאסר.

9.         העותר הציג תכנית שיקום הדוקה של ד"ר נמרוד שני, המיועדת למכחישי עבירה, אך הועדה לא נתנה דעתה לחשיבות התכנית , לעצם מטרתה בהפחתת המסוכנות הנטענת ובהיותה שלב ביניים מהותי לעותר.

ד"ר שני ציין שמניסיונו הגישה העקיפה הננקטת בתכנית כזו מאפשרת ליצור הזדמנות לטפל במושגים כמו אמפתיה לקורבן ובגורמי סיכון לביצוע עבירות נוספות, מאפשרת יצירת מסגרת טיפולית מלווה במהלך השחרור ברישיון, והדבר מסייע להפחתת רצידיביזם המיני בטווח הארוך.